יש מקומות שמרגישים חדשים מהרגע שנכנסים אליהם. ויש מקומות שמרגישים כאילו חיכו מאות שנים לרגע שבו מישהו יגלה אותם מחדש. הבית הזה שייך לסוג השני.
הוא עומד במרקם ההיסטורי של העיר העתיקה של צפת, בין סמטאות אבן וקירות שנשענים זה על זה. לאורך השנים הבית עבר שכבות של זמן: תוספות, שינויים, שימושים שהתחלפו. חלק מהאבנים נשארו במקומן; חלק מהסיפור נשאר בלי מילים.
לפני כעשור התחיל תהליך שימור ושחזור שנמשך יותר משנה. עבודה איטית, זהירה, כזו שמקשיבה למבנה לפני שהיא מחליטה עבורו. אבן נוקתה ונחשפה, קשתות הוחזרו לעצמן, ומערכות מודרניות הוסתרו בשקט מאחורי הקירות.
לצד השימור נוספו עבודות יד אמנותיות שנוצרו במיוחד עבור הבית: פסיפסים, שיש, פרטים קטנים שדורשים סבלנות רבה ואינם ניתנים לשכפול. הם אינם מתחזים לעתיקים — הם פשוט שייכים.
היום הבית מארח. לא כאתר, לא כמוזיאון, אלא כבית מרווח ונדיב שאפשר לחיות בו כמה ימים — לשתות קפה בחצר, לשבת מתחת לקשת, ולעלות למרפסת כשצפת מתחילה להאיר.
